טוב, נחתנו בשלום, הגענו למלון שזה בניין מכוער בלב העיר, אבל כמלון דווקא די נעים. פגשנו את המדריך שלנו - עוד סיגי, שהתנצל קצת שמזג האוויר לא מתאים כמעט לשום דבר ממה שתכננו אבל נתחיל ב-hike קצר סביב העיר. למרבה המזל ה-hike הזה היה כמו שחשבתי לי, הליכה לא קשה בהרים סביב העיר, בשלג מעורבב בבוץ. מה שדמיינו שהיה פיורדים מלאי שלג לא ראינו (שוב חם מדיי וגשם מדיי) אבל בהחלט זכינו להרבה סיפורים והסברים מלומדים, כמו כל המדריכים שפגשנו גם זה דובר אנגלית רהוטה, למד באוניברסיטה בקופנהגן, חי בקנדה כמה שנים וכו' ומתנדב ביחידת החילוץ המקומית.
בשלב זה יש לי בעייה עם להעלות תמונות אז זה יקרה בבלוג הבא.
בכל מקרה, טיילנו בהרים סביב העיר עד אחרי הצהריים, לאחר מכן חזרנו למלון, אכלנו ארוחת ערב וב-2000 הוא אמור היה לקחת אותנו לטיול אחר אורות הצפון, כמובן שבאותו שלב היה גשם שוטף, נסענו לפיורד שכן, עברנו במנהרה ולפתע שכח הגשם והשמיים התבהרו וראינו כוכבים, אבל אורות צפון לא ראינו, ואז החלטנו שאנחנו רואים קצת בהירות ברקיע, אייל צילם את זה ואח"כ רואים שזה באמת אורות הצפון למרות שאנחנו לא ממש ראינו. בכל מקרה, מכיוון שלא היה הרבה מה לעשות סיגי המדריך שלנו לקח אותנו לבקר חבר שלו בפיורד שכן - בחור בלגי שנשוי לבחורה דנית שגר בחור הזה באיסלנד עם 100 תושבים ופתח שם בית קפה. הבית קפה כמובן היה סגור כי אמצע החורף, אבל הוא, אשתו ההריונית והכלב החרמן שלהם (שאמור היה להיות מסורס אבל ניסה לבצע בי את זממו כל הזמן) הזמינו אותנו לקפה במטבח שלהם בבית העץ המשופץ והרועד שלהם וניהלנו במשך איזה שעתיים שיחה מעניינת. אח"כ חזרנו לעיירה שלנו בגשם זלעפות שוטף והלכנו לישון. למחרת, היינו אמורים ללכת לשוט בקייקים בפיורד אבל היתה רוח מדיי אז במקום זאת הלכנו למרכז לחקר השועל הארקטי (שגם הוא כמובן סגור אבל הבחורה שמנהלת אותו פתחה אותו בשבילנו) וניהלנו איתה (בעיקר אייל) שיחה על שועלים, זואולגיה, אקולוגיה ועוד. לאחר מכן חזרנו למלון והמתנו לטיסה - אני הייתי בחרדה כבר מאתמול שיבטלו אותה , במיוחד אחרי שהמדריך שלנו אמר שכשיש רוח חזקה מדי או כשלא רואים את המסלול הם חייבים לבטל את הטיסה. אז כל הזמן עקבתי אחר השמיים בדאגה, ובאיסלנד, כמו שהבטיחו מזג האוויר משתנה משמיים סמי כחולים, ערפל, ערפל כבד, גשם ו/או שלג תוך 5 דקות. בכל מקרה לקראת הצהריים השמיים קצת התבהרו והיה נראה שאכן הטיסה תתקיים, ואז חזרנו למלון לחכות לאוטובוס שייקח אותנו לשדה"ת. אז נכון ששדה"ת נמצא 4 דקות נסיעה מהעיר מהצד השני של הפיורד ושצ'ק אין לוקח 5 שניות בדיוק אבל כשהשעה היתה 10 ל-1600 והטיסה אמורה לצאת ב-1620 אני כבר הייתי בסרטים וכמעט תלשתי לאייל את השערות. ואז כבוד הנהג הגיע, ובמקום לנסוע לשדה"ת נסע לקחת עוד איזה איסלנדית שבוששה מלבוא, באותו זמן ראינו את המטוס שנוחת מריקייויק מגיע (הם מגיעים, מורידים נוסעים, אוספים נוסעים וטסים חזרה) ואני כבר הייתי מוכן לתפוס איזה shot-gun ולירות בנהג האיסלנדי הדפוק (שדווקא לא דיבר אנגלית) באיסלנדית המאחרת, וגם אייל שהיה נינוח ורגוע לגמרי היה עלול לחטוף ריקושטים. בכל מקרה, הצלחנו להגיע למטוס בזמן מספיק ואז אם הנחיתה היתה מפחידה, ההמראה היתה הרבה יותר גרועה. המטוס ממריא מול הרוח כלומר לתוך הקיר של הפיורד, ותוך כדי המראה וטיפוס תלול ביותר הוא עושה u-turn של 180 מעלות תוך שאתה רואה את הקיר של ההר מחלון המטוס ממש מקרוב ותוך קפיצות עצבניות. אז נכון שהמדריך הבטיח לנו שמאז 1960 שבנו את שדה התעופה לא היו שם אף תאונות אוויריות, אבל אני כבר ראיתי את המוות בעיניים. אייל ישב לידי בשלווה מוחלטת וכך גם הילדה האיסלנדית המעצבנת שישבה מאחורי ובעטה בי כל הדרך. הגענו בשלום לרייקיויק, הלכנו לאכול ב-tapas bar (כי אני רציתי לאכול קל) שהסתבר כמסעדה די יוקרתית ומאוד יקרה - אבל היה טעים ושווה את זה.
מחר סוף סוף אנחנו לא טסים לשום מקום ואמורים לצאת לטיול לאיזה פנינסולה במערב איסלנד מכאן. דיווחים בהמשך (תמונות בבלוג הבא).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה