ביומיים האחרונים ראיתי (ובוססתי בתוך) הרבה יותר שלג ממה שראיתי בחיי כולל הטיול בארה"ב. אתמול בבוקר קמנו מוקדם (אני מוקדם מאוד כפי שניתן לראות מהבלוג הקודם) ולקחנו מונית לשדה התעופה - שדה התעופה נמצא 5 דקות מהמלון והמונית עלתה כ-12 דולר, גנבים. שדה התעופה עצמו קטן וחמוד, מתחילים צ'ק אין רק 30 דקות לפני הטיסה, על המטען שלך פשוט מדביקים מדבקה עם היעד - מכיוון שאין משם עוד טיסות אחרות איזה שעה אחרי אז אין הרבה סיכוי שיתבלבלו. הטיסה עצמה - 40 דקות, לפני הנחיתה התחלנו לראות הרים מושלגים (מה שלא היה בריקייויק האפורה). בשדה התעופה חיכה לנו המדריך שלנו, סיגי (קיצור לסיגורדסון) שנראה בהתחלה כמו חננה איסלנדי והתברר כנהג שודים מטורף.
המדובר בבחור שגדל באקיורירי, מתגורר בחוות כבשים כשעה נסיעה משם עובד כמדריך תיירים כשהוא לא עושה מה שהוא עושה עם כבשים וברזומה שלו גם כמה שנים לימודי וטרינריה במינכן.
הוא אסף אותנו בג'יפ עם גלגלי ענק (דבר שהם קוראים לו סופר ג'יפ) שנועד לנסיעה בשלג ויצאנו לדרך, בהתחלה נסענו למפל קפוא מספר 1
טוב, גמרנו לראות את המפל, המשכנו הלאה, עברנו בחווה שבה הוא גר כדי לבדוק את מזג האוויר באינטרנט ובנתיים פגשנו את כלבת הרועים שלו, שהיא, כמו כל כלבי הרועים שפגשנו אותו יום (ופגשנו הרבה) ידידותית להפליא. המשכנו הלאה לכיוון מפל מספר 2, ואז התחילה חווית ה-"Near death" הראשונה שלי ביומיים האחרונים. מכיוון שהמפל לא נגיש לרכב רגיל בחורף היינו צריכים לעבור איזורים של שלג וכו' - מסתבר (וזה מוטיב חוזר) שבשבוע האחרון נורא חם באיסלנד (הכל יחסי) וירד הרבה גשם ולכן השלג נמס, ונוצרים איזורים מאוד מסוכנים של קרח, ושל שלג שמתחתיו מים. בקיצור הנסיעה היתה מטורפת - יותר מפעם אחת הייתי בטוח שאנחנו מתהפכים - הג'יפ הגיע לזוויות לחלוטין לא טבעיות ואז באיזה שלב התחפרנו בשלולית של מים ושלג.
אז כפי שאתם רואים (ואני מזכיר שאת רוב התמונות צילם אייל כי המצלמה שלי התפגרה) אנחנו בלב שממת שלג, באחר שעה נסיעה מהכביש הפתוח הקרוב, והאיש שאחראי על בטיחותינו זה איזה איסלנדי משוגע. אחרי כ-40 דקות של חפירות באת ונסיונות לא מוצלחים להשתחרר, אייל הציע לו שאם הוא יפעיל את ה-4 על 4 אולי יהיה לו יותר קל לעבור. בכל מקרה, השתחררנו נסענו , ראינו את המפל, היה בהחלט מרשים, קר וכמובן שהיינו המטורפים היחידים שם. אח"כ המשכנו עוד כשעה של נסיעה בשלג/קרח ומים ואז 5 דקות אחרי שיצאנו לתוך שביל מותר לנסיעה היה לנו פנצ'ר. מדובר על צמיגי ענק ולכן אין ספייר. בקיצור, הלכנו לחווה שבמקרה היתה ליד לחפש עזרה, וכמובן שאף אחד שם לא יכול היה לעזור, במקביל הוזמן סיוע מהעיר הגדולה במרחק שעתיים נסיעה. אייל ואני הלכנו בנתיים לטרק קטן לאיזה קניון ליד בזמן שהאיסלנדי נשאר לפרק את הגלגל, היה קניון יפה, בכל מקרה אחרי כשעתיים הגיע איזה חוואי שהיה לו קומפרסור ואז הצליחו לתקן את הגלגל באופן פרוביזורי ולנפח אותו, לנו כבר ארגנו נסיעה חלופית עם איזה איסלנדי שתקן שלמרות נסיונותיו של אייל לעורר אותו לשיחה הסתפק בתשובות לקוניות של "כן" ו"לא" לכל דבר - אז אייל ויתר, אני בנתיים ניקרתי. הגענו חזרה ל-akyureri, עיר חמודה וקטנה. אנחנו החלטנו שהאיסלנדים כעת בהיברנציה כי כמעט לא רואים אנשים בחוץ. הלכנו למסעדה שלפי lonely planet היא תמיד שוקקת חיים, והחיים היחידים ששקקו שם חוץ מאיתנו היתה המלצרית ועוד איזה זוג איסלנדי עייף. למרות זאת האוכל היה טעים. בנתיים כבר בישרו לנו שהטיול שהינו אמורים לבצע למחרת (כלומר היום) לאיזושהיא מערת נטיפים לא יוכל להתבצע מכיוון שהדרך לשם מלאה בשלג שנמס וצריך לבסס בשלוליות קפואות של עד מטר ולכן זה לא יהיה אפשרי ושבבוקר נפגש עם הבעלים של החברת טיולים (שהמשרד שלו מול המלון) ונחליט מה נעשה.
המשך יבוא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה